החלטה בתיק ת"פ 2135-09

בפני בקשה להורות על ביטול כתב האישום כנגד הנאשם בשל אי קיום חובת היידוע, לפי סעיף 60א' לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב), התשמ"ב-1982 (להלן: "חסד"פ").

כתב האישום

1.         כנגד הנאשם הוגש כתב אישום ביום 18.5.09, המייחס לו עבירה של החזקת סכין למטרה לא כשרה, עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין התשל"ז - 1977 (להלן: " חוק העונשין"). לפי הנטען בכתב האישום ביום 19.10.08, סמוך לשעה 00:30, החזיק הנאשם סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקו למטרה כשרה.

            בסעיף 186 (א) לחוק העונשין נקבע, כי המחזיק אגרופן או סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי החזיקם למטרה כשרה, דינו - מאסר חמש שנים. לנוכח תקופת המאסר מסוווגת העבירה כעבירה מסוג "פשע".

טענה מקדמית מטעם הנאשם

2.         ביום 31.5.11, במועד הקראת כתב האישום, בטרם הנאשם השיב לכתב האישום, בא כוח הנאשם העלה טענה מקדמית לפיה, נשללה מהנאשם זכות היידוע, שכן זה הוגש מבלי שהמאשימה קיימה את חובת היידוע, כפי שמורה סעיף 60א' לחסד"פ. לטענתו, בחקירתו במשטרה הנאשם מסר למאשימה את כתובתו הרלוונטית שהינה- " בית 7 שכונה 61 ברהט", ואילו המאשימה שלחה את המכתב בדבר זכות השימוע לכתובת משובשת "לרחוב שכ 7  0061 ברהט". לאור כל האמור לעיל, מתבקש בית המשפט הנכבד להורות על ביטול כתב האישום. 

תשובת המאשימה לטענה המקדמית

3.         בדיון בפני טענה המאשימה כי המכתב נשלח לכתובתו הנכונה של הנאשם, בהתבסס על הכתובת שמסר הנאשם בחקירתו במשטרה. לטענת המאשימה המכתב בדבר כוונתה להגיש כתב אישום נשלח ל- " שכונה 7 בית 61 ברהט". עוד טענה כי יש אישור מהדואר על משלוח המכתב לנאשם (פר' מיום 31.5.11 עמ' 2 ש' 17). למרות האמור, בתגובתה שבאה לאחר מכן בכתב, ציינה כי מבדיקה שנערכה מול רשות הדואר עולה כי אישור המסירה לא קיים.

מכל מקום טענה המאשימה כי גם אם בית המשפט יקבל את טענות בא כוח הנאשם, הסעד הראוי במקרה דנן יהיה, קיום הליך שימוע בעוד כתב האישום תלוי ועומד כנגד הנאשם, ולא ביטול כתב האישום.

המסגרת הנורמטיבית

4.         חובת היידוע ובעקבותיה זכות השימוע, מעוגנת היום בסעיף 60א' לחסד"פ שכותרתו: "יידוע על העברת חומר חקירה לתובע בעבירות פשע:

            (א) רשות התביעה שאליה הועבר חומר חקירה הנוגע לעבירת פשע תשלח לחשוד הודעה על כך לפי הכתובת הידועה לה, אלא אם כן החליט פרקליט מחוז או ראש יחידת התביעות, לפי הענין, כי קיימת מניעה לכך.

            (ב) בהודעה תצוין כתובתה של רשות התביעה שאליה ניתן לפנות בכתב ולהצגת טיעונים.

            (ג) נשלחה הודעה לפי סעיף זה בדואר רשום, רואים אותה כאילו הומצאה כדין גם בלא חתימה על אישור מסירה.

            (ד) חשוד רשאי, בתוך 30 ימים מיום קבלת ההודעה, לפנות בכתב לרשות התביעה כאמור בסעיף קטן (ב), בבקשה מנומקת, להימנע מהגשת כתב אישום, או מהגשת כתב אישום בעבירה פלונית; פרקליט המדינה, פרקליט המחוז, ראש יחידת התביעות או מי שהסמיכו לכך, לפי הענין, רשאים להאריך את המועד האמור..."

5.         בית המשפט, בפסיקותיו הכיר בזכות השימוע המורחבת כזכות יסוד, העומדת בבסיס זכויותיו של הנאשם בהליך הפלילי.

בבג"ץ 554/05 רס"ר שרה אשכנזי נ' מפכ"ל המשטרה (פורסם בנבו, 8.9.05), התייחס כב' השופט א' לוי לזכות הטיעון כנגזרת מעקרונות המשפט המנהלי : ..."בגדרי השימוע ניתנת לנפגע זכותו לשטוח את טענותיו במלואן, ועל הגורם המחליט להאזין לדברים בנפש חפצה, ומתוך נכונות להשתכנע ככל שבדברים יש ממש. זוהי זכות הטיעון, שהיא מן הזכויות היסודיות במשפטנו" (פסקה 6).

בבג"ץ 4175/06 הרב ראובן אלבז נ' היועץ המשפטי לממשלה (פורסם בנבו, 6.6.06) , קבעה כבוד השופטת פרוקצ'ה כי: ..." מימושה של אפשרות זו פירושו מתן הזדמנות לנחקר להציג את מלוא הנתונים שבידיו קודם לקבלת החלטה סופית בדבר הגשת כתב אישום" (פסקה 4).

כבוד השופט רבלין מסכם סוגייה זו בבג"ץ 1400/06 התנועה למען איכות השלטון בישראל נ' ממלא מקום ראש הממשלה (פורסם בנבו, 6.3.06) ..." ניתן לומר, שאין לכם החלטה בדבר הגשת כתב אישום כל עוד לא נערך שימוע- שאם לא תאמרו כן, יש בכך משום הקדמת אחרית לראשית" (פסקה 15).